שואלים אותי, מדוע קראתי לסדרת המפגשים בימי ראשון ורביעי בשם "עגנון חוצה גבולות". אחד עוד הוסיף ואמר, איך את יכולה לומר זאת כשמדובר באדם שומר הלכה קלה כבחמורה? ובימים אלו – ימי בחירות, משמיעים באזני את התהייה: למי עגנון היה מצביע? ומיד אחר כך נשמעות השערות. אני מחייכת ושותקת, ולו רק משום שהעיסוק האנטנסיבי בסיפוריו ובעולמו לא מקנה לי בעלות על דעותיו, אף לא יומרה לדעת איזה פתק היה שם בקלפי.
פנינה עגנון, כלתו אמרה לי פעם בתום אחד מן השיעורים שנהגתי ללמד בבית עגנון והיא היתה משתתפת קבועה בהם, שנראה לה שעגנון הצביע למפלגת XXX. (ואין לי ענין לחשוף את דבריה). דהיינו, זו שהיתה מבאי ביתו של הסופר הציגה את הדברים כהשערה 'נראה לי', אם היא כך, אז כדאי לנו היום להצטנע כמותה, ולכבד את פרטיות האיש שלא גילה בראש כל חוצות את דעתו, ונמנע מלעטר רשימות של מפלגה זו או אחרת בשמו.
אז, על היכולת הוירטואוזית של עגנון לשוט בין עולמות כבר כתבתי כאן בבלוג וגם מעל דפי מקור ראשון והארץ, על חבריו וידידיו וגם מוקיריו ומקרביו שבאו מכל רחבי הארץ, מעושר הדעות וארחות החיים שהתכנסו בארץ הקטנה שלנו. מכולם העשיר עגנון את עצמו ומילא בהם את יצירתו, ויחד עם זאת הצליח האיש לשמור על זהות ייחודית נדירה המשתקפת ביצירתו, ומאתגרת את הקורא בה ועולמו.
לדוגמא, בשבוע שעבר למדנו את הסיפור ולא נכשל, עגנון הגאליציאני בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו הנאמן למסורת בית אבותיו ומקדיש לה נתח מכובד מסיפוריו, כותב על השתתפותו בתפילות בבתי כנסת שונים והוא מקפיד להתפלל על פי נוסח המקום בין אם זה תימני, פרסי, ייקי, ליטאי או זן נדיר של חסידות כלשהיא. ארבע סיבות הוא מונה לשינוי מנוסחו: 1. שלא אקרא שכן רע, 2. משום כבוד אכסניה 3. משום לא תתגודדו – לא תעשו אגודות אגודות, 4. להרבות שלום בעולם. כל אלו ערכים חשובים בעולם לא פחות מאשר שמירת מסורת.
עבור לומדי עגנון המובהקים המשפט האחרון הוא זה המוציא את סיפורנו מכלל סיפור 'דתי' המיועד לשומרי מסורת. עגנון משתמש בפרקטיקה הדתית כפלטפורמה שבאמצעותה הוא אומר דבר שהוא רלוונטי לכל קורא: לכולנו – גלויי הראש וכסויי הראש, משכילים כפשוטים – יש מסורות שמתוכם צמחנו או אימצנו בחוזקה והכתרנו אותם בתואר 'עקרונות מקודשים'. מרגע זה דומה שכל חיינו מוקדשים למימושם או לפחות להגנה עליהם, ומכך מתפתחת רטוריקה עשירה שהיא כסות חיצונית למעשים ולדעות נפסדות שביסודם פלגנות, זלזול בזולת, פסילת דעות אחרות וצורות חיים שונות. לא לחינם עגנון מנכיח בסיפוריו את בגדי גיבוריו ובראש הסיפור המלבוש, וכמובן ספר המלבושים שבקש לכתוב ולבסוף זנח כי ראה שהמלאכה רבה.
כל סיפורי עגנון הם הם ספר המלבושים. המלבושים שלובש האדם, שלובשת קהילה 'קדושה', בעיר בכפר בקיבוץ ובמושב. עגנון פותח את הרוכסן שסוגר את המלבוש, פורם את הכפתורים ופעמים גם קורע את הבגד כמצוי בספר בוטשאטש! זאת כדי להראות את האמת המוסרית שמתחת לכסות, לבגד.
כאשר קראנו השבוע בסיפור פיבוש גזלן את המשפטים הנוקבים על השררה שמשחיתה את האדם, האיש שנוטל דמם של ישראל כדי להתפרנס, על הקהל שנוטר ונוקם, סיפור שבו עגנון חושף את מנגנון החורבן הפנימי שבו העם היהודי מומחה, ראיתי את פני חלק מן המשתתפים על המסך, והם הנהנו בחוזקה, וחלק כתבו 'זה מה שקורה היום'. ובסיפורים אחרים הוא מתאר את הקהל 'הקדוש' שיושב ספון בביתו הרחב והנאה ומסתפק בדיבור על מצוקות החלשים....מכירים את זה? דוגמא לכך נפגוש ביום ראשון הקרוב.
עגנון חוצה את הגבולות כאשר הוא מסרב להשתמש בזכות השתיקה המפוקפקת אלא כל סיפור הוא מקום של גילוי - בין אדם לעצמו, לזולתו, לאשתו, לאלוקיו וגם בינו לבין אמנותו, ובסיפוריו המקום והזמן והפלטפורמה הם מהתחומים המקודשים – דת, מדינה, מדע. אידיאולוגיה. הסיפור הוא הבמה שבאמצעותה עגנון מלמד שכל אלו עשויים להיות מקום מסתור, מקלט, כסות לאמת. כנגדם, הסיפור העגנוני הוא במה לרטוריקה של כנות (מושג אותו שאבתי מספרו של רומן כצמן 'נבואה קטנה') – הסיפור האנושי ועלילותיו. והראיה שעגנון הצליח בזאת היא קוראיו ולומדיו הרבים מידי שבוע המוצאים בו עוגן לרוח המבקשת אחר האמת.
עם זאת, יש מקרה אחד שמצאתי בו עגנון חוצה את הגבול באופן החורג ממנהגו, ומגלה דעתו אודות קבוצה אחת בישראל, והיא אגודת ישראל. בספר אורח נטה ללון, עגנון שם בפי המספר דברים שלא שמעתי לפני כן בכל יצירתו. מדוע עגנון פרץ את הגבולות שהציב לעצמו, וכתת עצמו מהם, ושלא כדרכו חשף את הזהות הפוליטית של בן שיחו? מה ראה עגנון בשנת 1939 כאשר כתב את ספרו זה? על מנת לתת תשובות לשאלות אלו ועוד אחרות, החלטתי גם אני לחרוג ממנהגי, להקדיש לענין זה מפגש מיוחד שיתקיים ביום שני – 8.2 - ולהזמין את הסוציולוג, חוקר החברה החרדית ד"ר אסף מליחי במכון הישראלי לדמוקרטיה, לספר לנו על המסתתר מאחורי החליפה השחורה והחולצה הלבנה. אחריו נציג את דברי עגנון גם מתוך הספר "שירה". מעניין יהיה לבדוק את הללו לאור נתונים ופרשנות סוציולוגית, מה ראה עגנון כבר אז בימים ההם בתנועה החרדית? האם ניבא את עליית כוחם והשפעתם? מה מטריד אותו בזרם זה שהיה מיעוט קטן בארץ בחייו? על כך ועוד ביום שני הקרוב בשעה 19:00 . כולם מוזמנים להצטרף ולכן התשלום הוא – איש כנדבת לבו.
קישור להרשמה:
Comentários