top of page

לאה גולדברג ועגנון – מפגש קצר


לאה גולדברג ועגנון נפגשים בשנת תש"ג על במת הקובץ הספרותי "בסער".* זו היתה התגייסות של סופרי ארץ ישראל ומשורריה למען הבחורים והבחורות שהתגייסו לצבאות בעלות הברית. כן, בימים ההם (ולא בזמן הזה), התמיכה התבטאה לא רק בחליפות מגבות וכרטיסים לארועים בפארק הירקון, אלא ביצירות רוח. ואלו ניהלו דיאלוג גלוי וסמוי עם המאורעות והידיעות שהגיעו מעבר לים.


לאה גולדברג
קרדיט: פריץ כהן

גולדברג שלחה את השיר הבא:


הַאֻמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִּסְלִיחָה וּבְחֶסֶד, וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה, וְתֵלְכִי בּוֹ כַּהֵלֶךְ הַתָּם, וּמַחְשׂוֹף כַּף רַגְלֵךְ יִלָּטֵף בַּעֲלֵי הָאַסְפֶּסֶת, אוֹ שִׁלְפֵי שִׁבֳּלִים יִדְקְרוּךְ וְתִמְתַּק דְּקִירָתָם. אוֹ מָטָר יַשִּׂיגֵךְ בַּעֲדַת טִפּוֹתָיו הַדּוֹפֶקֶת עַל כְּתֵפַיִךְ חָזֵךְ צַוָּארֵךְ וְרֹאשֵׁךְ רַעֲנָן. וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה הָרָטֹב וְיִרְחַב בָּךְ הַשֶּׁקֶט כָּאוֹר בְּשׁוּלֵי הֶעָנָן. וְנָשַׁמְתְּ אֶת רֵיחוֹ שֶׁל הַתֶּלֶם נָשׁוֹם וְרָגוֹעַ, וְרָאִית אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בִּרְאִי הַשְּׁלוּלִית הַזָּהֹב, וּפְשׁוּטִים הַדְּבָרִים וְחַיִּים וּמֻתָּר בָּם לִנְגֹּעַ, וּמֻתָּר וּמֻתָּר לֶאֱהֹב. אַתְּ תֵּלְכִי בַּשָּׂדֶה. לְבַדֵּךְ. לֹא נִצְרֶבֶת בְּלַהַט הַשְּׂרֵפוֹת בַּדְּרָכִים שֶׁסָּמְרוּ מֵאֵימָה וּמִדָּם. וּבְיֹשֶׁר-לֵבָב שׁוּב תִּהְיִי עֲנָוָה וְנִכְנַעַת כְּאַחַד הַדְּשָׁאִים כְּאַחַד הָאָדָם.


עגנון שלח את הסיפור "האדונית והרוכל" עם הפתיחה המצמררת את הקורא שהגיע אל סוף הסיפור:


רוכל אחד יהודי היה מחזר בעיירות ובכפרים. יום אחד נזדמן לשדה יער, רחוק מן היישוב. ראה בית עומד יחידי. בא ועמד לפני הדלת והכריז על סחורתו. יצאה אדונית אחת ואמרה, מה אתה מבקש כאן יהודי? שחה ובירכה ואמר לה, שמא צריכה את דבר מדברים נאים אלו שיש לי? הוריד את קופתו מעל כתפיו והציע לה כל מיני סחורה. אמרה לו, איני צריכה לך ולסחורתך. אמר לה, הביטי וראי, שמא אף על פי כן? הרי לולאות והרי טבעות והרי מטפחות והרי סדינים וסבון ומיני תמרוקים שהשרות משתמשות בהם. נסתכלה שעה קלה בקופתו ועיקמה עיניה ממנו ואמרה, אין כאן כלום. כלך ולך. חזר והשתחווה לפניה והוציא דברים מן הקופה והציע לה ואמר, תני עיניך גברתי ואל תאמרי אין כאן כלום. שמא דבר זה רצוי לך, או שמא חפץ נאה זה ימצא חן בעיניך. בבקשה ממך גברתי הביטי וראי. כפפה עצמה כלפי קופתו ופשפשה קצת כאן וקצת כאן. ראתה סכין של ציידים. נתנה לו דמיה וחזרה לביתה. טען את קופתו על כתפיו והלך לו.


בין שני היוצרים והיצירות ניכרת מנגינה שונה, ועם זאת בשניהם מרחפת רוח אחת שיונקת משורשים תרבותיים משותפים שבהם נעשה שימוש בכתיבה. חשוב לציין שיש הבדלים גדולים ברקע הביוגרפי של השניים, ובמשפט הקודם לא התכוונתי להשוות בין העולמות התרבותיים המזינים אותם, אלא שכל אחד נוטל ממה שיש בידו.


כאשר מתפרסם הספר תמול שלשום, לאה גולדברג חוברת לחוקרי ספרות אחרים ויוצאת מגידרה לבטא את הערכתה על היכולת האמנותית של עגנון, ועל כשרונות להעלות את הימים ההם ימי העלייה השניה, ולבטא את הרוח של העולים הצעירים שזרמו לארץ עם ציפיות ותקוות ומצאו את עצמם בודדים במאבק הקיום וההישרדות.


ב – 1950 גולדברג יוצאת בשיר הלל נוסף לסיפור "עידו ועינם", ודומה שדבריה חושפים משהו מעולמה האמנותי הנע בין הריאלי-המודרני לבין הפאנטאסטי. ובעת קבלת פרס ביאליק בפעם השניה, היא נושאת נאום בבית שוקן הקלס ומשבח את הסופר הקשיש ממנה וגורמת לו עונג רב.


אין פלא, שבמכתב מודפס שנמצא במכון גנזים כותב לה עגנון:


"לידידתי בכבודה במשוררות בעולם תבורך כבוד לאה גולדברג. לך יקירתי אכתוב ולפניך אתפאר על הגדולות והנפלאות שאירעוני בארץ הנגב בצרפת המעטירה. בשטרסבורג והסורבון בפאריז עשו לי קבלת פנים שלא ראיתי כזאת מימי ולא ציפיתי לזאת מימי....ידידתי, לא על הכבוד אני מספר אלא על האהבה ועל החבה ועל התפארה...לאה, כלום תארת לך שאדם מיושב כמותי נשטתה וכותב לך דברים שכאלה. מרוב אהבתי אליך הרשיתי לי לכתוב לך. ועתה ברחמייך הרבים קחי את המכתב וקרעי אותו לקרעים למען לא ישאר זכר להתפארות שלי איש צליל דעת שפתאום שמח בכבוד שעשו לו. אוהבך באמת, ש"י עגנון. אשתי היושבת לימיני ודורשת בשלומך כי גם היא אוהבת אותך.


אמת נכון הדבר, אסתר.** "



ונסיים בדברי המשוררת: "אני מעריצה גדולה של עגנון. ...היה לי צורך במפתח כדי להכנס אליו. אולם ברגע שנמצא המפתח - התאהבתי בו מיד...". כמוה כותבת הדברים ואתי עוד רבים שנמצאים עימנו בקתדרה ללימודי עגנון במסע בעולמו – בסיפורים, במכתבים, בחתירה אחר הרעיונות, ההגות, הערכים שעומדים ביסודם. האם אפשר לומר, מורשתו?




*מתוך: דן לאור, חיי עגנון, הוצאת שוקן, 1998

** תודתי למשוררת ריקי דסקל שהפנתה אותי למכתב זה.


Comments


bottom of page