למה עגנון?

מכירים את התופעה שאתם נוטלים לידכם ספר שעוסק בנושא מעניין במיוחד עבורכם, ולמרות כן אתם מוצאים את עצמכם מעבירים דפים בלי לקרוא, תאורים מייגעים, עלילות משנה, ואתם מחפשים את הנושא שבגללו אתם מחזיקים את הספר. כך קרה איתי לאחרונה עם ספר שזכה לחשיפה רבה בארצנו.

על תופעה זו אומר עגנון: "כשנגזר על האדם שיהא סופר מוציא הקב"ה מאוצר הטוב כך וכך אותיות ונותן לו לסופר. אין הקב"ה ותרן, וכשנותן במידה נותן. אם הסופר פיקח, חושב ומונה וסופר כל אות ואות קודם שקובעה בדבריו. אין הסופר פיקח, מבזבז את האותיות על דברים שאין בהם חפץ." (מעצמי אל עצמי). במסענו בסיפורי עגנון, אנחנו מרגישים את היישום של דברים אלו. סיימנו אתמול, ביום רביעי בעשר בלילה את העיון בסיפור "אגדת הסופר". שלושה מפגשים הקדשנו לסיפור, ונראה שהיה צריך להוסיף לו לפחות עוד שני מפגשים על מנת לעמוד על מכלול ההבטים העולים בו. אנחנו התרכזנו בשניים, במימד הזוגי בהרחבה, באופן שבו עגנון מבקש לומר דברים על עולם הזוגיות כפי שהוא רואה אותו באותם הימים בהיותו רווק ומחפש בת זוג למסע החיים והאמנות. עגנון מעמיד ביצירה אתגר לחברה הדתית מסורתית שמתוכה בא, ואף לזו – המשכילה והמודרנית שבשעריה נכנס ויצא חליפות, שוטט בה פעמים במעיל קצר ופעמים במעיל ארוך, פעמים גלוי ראש ופעמים עוטה מגבעת ואין יודע מה מתחת לה.*

הנושא האחר, הוא מעשה האמן ואמנותו המתגלמים בדמותו של רפאל סופר סת"ם. השאיפות, ההשתוקקות להשראה עליונה, להארה נשגבת מעולמות רוחניים גבוהים מעבר לארצי ולגשמי.

תמיהה גדולה מתפרצת מן הסתם מפי הקורא, אם יש סופר שרגליו וידיו בקרקע הרי זה עגנון. מי טוב ממנו לתאר את מצבה של אשה תחת דיכוי נוראי של בן זוג – רופא, מודרני, משכיל, כמו בסיפור "הרופא וגרושתו"? מי כמותו תיאר את יסורי הירשל – הגבר הכלוא בתוך מוסד הנישואין? ומה ידמה ומה ישוה לעלילות בנין הארץ וחידוש ההתיישבות בה כמו בספר הענק "תמול שלשום" שפתחנו בו את הסדרה הרביעית השבוע ביום שלישי? בכל אלו אין ולו קורטוב אחד של שמימיות, ואין בהם משוט בעולמות עליונים. הכל מעשי ידי אדם עלילותיו ומעלליו.

בכל היצירות שהזכרתי ובאחרות, לכל דיבור בסיפור יש מטרה, משימה, תפקיד. ואם הסיפור הוא ארצי, הרי מעניינות תגובות המשתתפים ולפניכם מעט מהרבה: אכן עגנון חוצה גבולות...תענוג צרוף...חוויה רוחנית ועוגן לנפש מקומטת...תמיד יש פנינים...פוקח עיניים...תמיד לומדת משהו...

נמצא שלומדי עגנון הם שממריאים מעלה, שזוכים לחוויה רוחנית שמעתיקה אותם לשעה קלה מן המציאות הסובבת אותם, ומאידך מעניקה להם פרספקטיבה חדשה מאירה להווית החיים. נשמע כתרתיי דסטריי?! ובכן, את זאת רק עגנון יכול, שנראה שבמשפט הבא הוא מדבר על עצמו " מכל הסודות שנתכסו ממנו, שני סודות הם שמכוסים ביותר, סוד הלשון וסוד השירה...מצויות להן מלים בלא שיעור והלא סוף שאין לנו עסק עימהן, בא לו זה שהלשון קוראת לו משורר ומצרף כך וכך מלים, מיד כל מלה ומלה תענוג וברכה. "(שירה).

התודעה המלווה את הסופר המכירה בערכה של כל מילה, בשילוב עם המטען התרבותי שהוא מגיע עימו אל השולחן העבודה הם שיוצרים את הסיפור העשיר והמשמעותי. לחילופין, בסיפור גבעת החול הוא כותב "משורר בלא השכלה כפתילה בלא שמן". ודי במטפורה זו כדי לומר הכל על סוגי סופרים ומשוררים שביננו.

אמנם בספר האש והעצים הוא כותב: "דורות ראשונים שדעתנים היו די להם במשל, דורות אחרונים שלבם צר צריכים סיפורי מעשיות." נשמע כביכול שדורינו הוא דור פחות ערך בעיני הסופר, אולם נראה שיש לו להודות לנו על כך שזכה לכתוב עבורנו, אוהבי ספר תרבות ורוח, אוהבי עגנון שמחבר עולמות, כי בעבורו היצירה-השירה "אלמלא היא (השירה) כבר היה העולם חוזר לתוהו ובוהו." (הדום וכסא)

*המעוניינים בהאזנה למפגשי אגדת הסופר מוזמנים לכתוב אלינו office@michalshirel-katedraagnon.com