מותר האדם מן התרנגול - אהבה

רביעי בערב, אורחים בסוכתי. הזום רושם 165 כניסות, אבל על המסך רכונים זוגות ויחידים – פנים מאירות, מאות זוגות עיניים מחכות לגלות מה יביא להם עגנון בערב זה. אני מתרגשת. כל אחד ואחת שיושבים מולי מעוררים ומזינים את אנרגיית הלימוד, עם זאת מקום מיוחד יש לכל זוג שיושב בצוותא, כי הבחירה של שניים לשבת כאחד לחוויה תרבותית יש בה ביטוי לשותפות רוחנית, או לפחות רצון ליצור גשר לחיבור רוחני בין שתי נפשות.

פתיחה זו יותר ממה שבאה לספר על עצמי, מבקשת להאיר את אחת הנקודות המרכזיות ביצירת עגנון בכלל, ובסיפור הכנסת כלה בפרט. לחשיפת נקודה זו נועד התרנגול – הוא ר' זרח, הגבר היחיד בבית ר' יודיל החסיד הממלא את תפקידו: מציל מאבדון את השידוך שמצא ר' יודיל לבתו, וממציא למשפחה זו פרנסה בשפע, עד דור רביעי.

קוראים רבים התענגו על סופו של הסיפור בו נשפכים צלילי חתונה, שפע אוכל, חידודי המשורר-הבדחן עד כדי כך שלא מרגישים שנוכחותם של החתן והכלה דלה ביותר, קיומם מחוק למדי. לא שתי נפשות נישאות, לא פיו על פיה ישק ועל פי הזוהר משמעו רוח ברוח ממללא. מפגש רוח ברוח אין כאן. יש שני אבות ששקלו כסף רב עבור נדוניה, שתי משפחות שניזדווגו זו לזו, והבחור והבתולה מוצאים עצמם תחת חופה וקידושין אזוקים זה לזו וזו לזה לעולמים.

מראשית דרכו בארץ, עגנון מעמיד ענין זה לבחינה. זיווגין שעשויים על פי ההלכה והם נטולי חיבור רוחני. בעגונות, דינה משתוקקת אל האמן ששר ומקציע את ארון הקודש וסופו ששוקע בו ושוכח אף ממנה כיון 'דלית אתר פנוי מיניה'. אין מקום לנפש נוספת. האמנות נוטלת את כל ישותו והוא נעלם ומותיר אותה עגונת נפש, נשואה כדת וכדין לעילוי בתורה יחזקאל. האחרון מצידו משתוקק לאחרת שהותיר בפולין על נהר הסטריפא, וכשהוא מהלך בביתו זועקת נשמתו 'ואיה בת זוגי?'. כך גם לאה בסיפור בדמי ימיה אותו נתחיל ללמוד ביום רביעי הקרוב בשעה 21:00 . אשה נשואה לאיש ובכל 17 שנות נישואיה היא הוגה במאהבה הראשון עקביא מזל, וביושבה בחלון היא קוראת בשיריו שכתב לה במיוחד. ועדין לא הזכרתי את שיגעונו של הירשל, בלומה ומינה ועוד אחרים.

בהכנסת כלה, מרובים סיפורי זיווגין החושפים את הריקבון הסמוי מן העין של החיים בעיירה היהודית. מלחמות רוויות איבה ועוינות בין פרנסים ורבנים, בין משפחות. מאבקים עקרים כנגד פיתויי ההתבוללות ותהליכי החילון, עליבותם של דלים ורשים, אלמנות ויתומים המצויים בתחתית שרשרת המזון החברתית. אחד הקורבנות של הריקבון הם הצעירים – בחורים ובתולות – כלשון הימים ההם - שמשיאים אותם זה לזו כחלק מן המאבקים הפנימיים לסוגיהם.

על רקע מכלול זה יש להבין את בחירת עגנון בתרנגול כגורם שכאמור הציל את השידוכין והנה זכו ר' יודיל ואשתו פרומיט להעמיד את בתם הבוגרת תחת החופה. זיווגין אלו הם כזיווגי תרנגול עם 'נשותיו' כמאמר עגנון בסיפור התרנגול ויום הכיפורים. ועוד, הכלה היא זו שהחזיקה בתרנגול ולקחה אותו לשחיטה על מנת להכין סעודה עלובה למחותנים העשירים שגילו כי הכלה היא בתו של עני בטלן, והם זועמים עד לכדי שיגעון מעוצמת ההשפלה. נראה שדין אחד לכלה ולתרנגול – שניהם שחיטה, זה פיסית וזו נפשית כפי שעגנון יפרט אצל הירשל הנ"ל. אלא, כיון שחכם התרנגול מן האדם, ברגע של פרישת הידיים קם מבין זרועותיה ונמלט על נפשו, פרח עף רץ ונכנס למערה, והכלה ואחיותיה ואימה שהצטרפה אליהן רודפות אחריו להציל את הסעודה, להציל את השידוך.

שיא הפארסה הוא מציאת האוצר במערה. סצנה מתוך סיפורי אלף לילה ולילה שהיו אהובים על הקוראים ושמשו מקור השראה לסופרים רבים. התרנגול שהוביל את הבנות ואמם אל העושר הציל את עצמו והציל את המשפחה מן הבושה, מן העוני והדלות בהם טבלו עד מעל לראשם. בזכותו עלו אלו לגדולה וחיו בעושר שנים רבות. ואם תשאלו אודות האושר, הרי זה ענין לסיפור אחר, שכן בספר הכנסת כלה, יחוס וכסף הם העיקר, ואושרו של אדם תלוי בעושרו.

עגנון נדרש לר' זרח התרנגול הן כדי להסיר את הלוט מעל האידיאליזציה שעושים ספרי ההיסטוריה לתקופה – ראשית המאה ה – 19, לעולם העיירה היהודית העטוף בטליתות ושאר כיסויים. להצגת הפער שבין הפנים והחוץ, מומלץ לקרוא בספר את הפרק הקצר המוקדש למעשה בתרנגול ועכבר. בו התרנגול מגלה את מנהג הכפרות שנעשה בדבקות ובאכזריות ללא כוונה אמיתית. במקום האדם, התרנגול הוא זה שמלא חרדה מאימת היום, רוגש מפני חטאיו ומתפלל בכנות להצלה. התרנגול כמשל לאדם.

עם זאת דומני שיותר ממה שמבקש עגנון לומר דבר אודות הזיווגין בימים ההם, עיקרו להעביר לקורא בכל מקום ובכל זמן את דברו. בהעדר אהבה, לתרנגולים נדמנו. ומותר האדם מן התרנגול היא האהבה, החיבור, הדיבור המפגש של נפש בנפש.

לכן ראיתי להקדיש לנושא זה סדרת מפגשים מתוך סיפורי עגנון המאירים זוויות שונות של המפגש הבינזוגי, ובאמצעותו נוגעים בפינות של נפש היחיד – כאדם וכאמן. אתם מוזמנים לסדרה "עגנון – זוגיות בימי קורונה": מסע ספרותי  אל אהבה אחווה ושלום ורעות עם זוכה פרס נובל. עגנון חושף את מסתרי האהבה, החיבור והקשרים הסבוכים שבין בני זוג.  מנגינה עגנונית  מאפשרת לנו לדבר על המכשולים והמעידות, על הקשיים והכאב ממקום של חיבה, הקשבה  הומור והתענגות על הלשון, ההיסטוריה, התרבות לדורותיה.  הרומן העגנוני הוא מקום של מפגש ודיאלוג תוסס ומפרה.

המפגשים בימי רביעי בשעה 21:00 . פרטים והרשמה בקישור : https://bit.ly/3nsYE0H