על ביקורת וחמלה

האם עגנון רלוונטי, שואלים אותי תכופות. מה את מוצאת בו?

ואחרים מתפעלים, איך עגנון שרד וכל בני זמנו שקעו במצולות השכחה?

ובכן, לדידי, אנו זקוקים לעגנון יותר ממה שהוא זקוק לנו. אדגים זאת באמצעות הסוגיה שנמצאת היום בראש החדשות ובבתים רבים בארץ ובעולם. הקורונה עשתה שמות בפרנסת אנשים רבים והם יושבים שוממים בביתם. הרזרבות – אם היו - הולכות ומתכלות, ואדם צריך לחשב את צעדיו בזהירות רבה. אנשים שנטלו משכנתאות גבוהות לרכישת בית מכובד, עבור שיפוצים כדי להדר את ביתם עוד, או עבור רכב משודרג מתבקשים כעת להתעמת עם המציאות הלא ממושכנת. התובענית. אנשים שחלק בלתי נפרד מחייהם הוא הקרנת זוהר פאר וניצוצות על כל סביבותם, נמצאים כעת בבעיה. על כל זה ועוד עגנון מספר בסיפור בו פתחנו השבוע "והיה העקוב למישור": זוג פשוט מן השורה, בעל חנות מצליחה מוצא את עצמו במצב בו הוא צריך להילחם על קיומה של החנות. הוא מוציא את כל הרזרבות שהיו לו, ועוד לוקח הלוואות על מנת לקיים אותה. המצב קשה, שהרי אין צרה באה יחידה, אלא בצרורות, וכיון שכך לא עלה בידם להתרומם והם שקעו בחובות נוספים.

עגנון מקדיש מקום נרחב כדי לתאר את השקיעה הכלכלית בבוץ אבל, ובעיקר את האופן שבו בני הזוג מתמודדים איתה. מנשה חיים וקריינדיל טשרני ממשיכים להתהלך בעולם כהרגלם, להשפיע צדקה על סביבותם אפילו יותר מן הימים שבהם באמת היו בעלי יכולת, הם תורמים ביד רחבה מתוך הכסף שנטלו בריבית דריבית, ובלשונו של עגנון "משכו עליהם איצטלא של עשירות והיו מתנהגים לעין כל כמו נגידים". בלשוננו, הם שיחקו אותה, ולא חישבו מסלול מחדש לאור הנתונים החדשים.

"אך מה תתן ומה תוסיף אונאה לפני הבריות אם אין אונאה לפני המקום" שואל המחבר שבזמן כתיבת הסיפור היה רק בן 24 שנים ומושבו ביפו. יש מצלמה סמויה שצופה למרחקים - לעומק ולרוחב ואם אדם מבין זאת ונותן לה מקום באופן שבו הוא שוקל את הבחירות העומדות לפניו, מכלכל את מעשיו, אולי לא יפול לבורות מהם לא יוכל קום. הזוג הזה נאלץ להסתפק ב"שתי לחם שחורות שנטלה בהקפה מן הנחתום בשפיכות דמים ממש.... " בבגדים שהתבלו ושני חורים במעיל שמהם היתה העניות "צופיה וגועה ומנוולת את פני בעליה".

המחיר שמשלמים בני הזוג מעורר את חמלת הקורא ואילו החברה סביב שמחה לאידם והיא "מלאה עיניים כמלאך המוות". העדר ערבות הדדית וגמילות חסדים בסיפור זועק אלינו, שהרי אנחנו מרבים לספר על ישראל הרחמנים וגומלי החסדים, והיכן הם כאשר צריך אותם?

בספר עיר ומלואה עגנון מתאר את חברות הצדקה שהעיר היתה מרובה בהם. אילו היו אלו מתפקדות כראוי היו כל היתומים בני מלכים והאלמנות נגידות, והעניים המאושרים באדם. מתברר שהחברות כמו עמותות מסויימות של ימינו מצטיינות בחלוקת תארים נשיא העמותה, מנכ"ל ומזכ"ל ומנהלת לשכה ועוד. והנזקקים, לנפשם.

עגנון מספר סיפור שיש בו ביקורת נוקבת יחד עם חמלה כלפי האדם שירד מנכסיו. הקורא בסיפור זה ברגישות, ילמד רבות על כלכלת החיים. דומני שזהו שיעור מצוין בכלכלה כפי שלא תמצאו באוניברסיטה.

השיעור השני עוסק בשאלה מה המוצא האפשרי לזוג במצב הנוכחי. מתוך האפשרויות שעומדות בפניהם, במה לבחור? אילו מחירים אנחנו מוכנים לשלם ואילו מהם ראויים ואילו פחות? כל זאת ועוד במפגשי הזום בשבוע הבא, בימי ראשון ורביעי בשעה שש. אתם מוזמנים להצטרף לחבורה הגדולה שיצאה למסע משותף ביצירת עגנון, חבורה מיוחדת שעונג הוא לי להוביל אותה למעמקי עולמו של עגנון.