אמונה ירון

היום ג' תמוז לפני חמש שנים הלכה לעולמה אשה יקרה. חשובה. תלמידת חכמים. היא אמונה ירון, עורכת ומביאה לדפוס את ספרי עגנון אביה, שירה, עיר ומלואה, פתחי דברים, תכריך של סיפורים ועוד אוצרות מעזבונו של הסופר הגדול ביותר שקם לישראל בעת החדשה. אי אפשר לעסוק בספרי עגנון אילולא היתה תלמידת חכמים, וכל זה טרום קולך, טרום המדרשות והאולפנות. ואולי יש להעניק לה תואר זה על שם סופה, והכוונה לסוף המלאכה, שכן שנות העבודה הרבות על ספרי עגנון דרשו הכרות שהולכת ומתרחבת בספרות היהודית לדורותיה. אמונה ירון מלווה אותי מאז הכרתי אותה ואת מפעלה. "מהיכן באים לידי הכנעה שכזו?" שואל אביה בסיפור תהילה, ואני חושבת על אמונה שצימצמה את עצמה בבואה להוציא לאור את כתבי עגנון. וכך כתבה בספרה: בעבודתי בעיזבון לא שיניתי לא הוספתי ולא תיקנתי אפילו מלה אחת. כל מי שעטו אומנותו יודע היטב את הנטייה לשכתב כתב-יד שנקרה תחת ידו. זכורני ששלחתי מאמר חלוצי לפני כ-30 שנה אודות הפער ביחס לבת מצוה לעומת ההוד וההדר שמשקיעים בחגיגות בר המצוה. עורכת המגזין הודיעה לי שהיא בשמחה תפרסם את המאמר החשוב הכתוב היטב. אחרי שזה יצא לאור, מולידתו לא הכירה את יציר כפיה. עגנון עצמו הכיר על בשרו את תאוות העורך לטבוע את חותמו על יצירה ספרותי, ועד אחרית ימיו זכר לש. בן ציון ששינה דברים בסיפורו הראשון עגונות. אמונה, באומץ לב בנחישות ובעמידת גבורה מול ידידים ואנשי אקדמיה מן הקרובים ביותר לעגנון, ראתה בצוואת אביה הוראה שאין לסור ממנה, והשקיעה 30 שנה מחייה על מנת להעמיד בפנינו את יצירתו כפי שהיא, בצורתה הגולמית. ומעתה, כל חוקר ודורש יכולים לגשת לארכיון עגנון, להשוות בין כתבי היד השונים,בין המהדורות השונות ולהסיק מסקנות כרצונם. מטרתה הראשונה – להוציא את כתבי אביה החשובים לאור, הושגה. המפגש עם אמונה בשנות חייה האחרונות היה מלווה ברגשות החמצה על שלא הכרתי אותה לפני כן. אשה שהיתה מצהירה בחגיגיות "לאחר מות חיים (בעלה – מ"ש),התגרשתי מן המטבח", אשה שלמדה פרקי אבות עם פירוש המהר"ל בספרו של ישעיהו ליבוביץ, שהגיל והמצב הבריאותי אינם עילה לבילוי זמן בטיפלות והבלי הבלים. הצטערתי שלא הרמתי אליה טלפון שנים לפני שנפגשנו. לא נותר לי אלא להתנחם בדברי אביה שאמר בפתח הסיפור תהילה: כל אדם נועד לו להכיר את מי שיכיר ובאיזה זמן יכיר אותו ובאיזו סיבה יכיר אותו. כך אמר הסופר החשוב שקם לישראל בדורות האחרונים, ודומה שעדיין לא ירדנו די לסוד גדולתו. יחד עם מאות השותפים למסע ביצירתו מידי שבוע בזום, מתגלה עגנון כאמן משמעותי לחיינו, כיחיד וכציבור, כאן ועכשיו. לאמונה וחיים ירון יש חלק לא מבוטל במסענו. יהי זכרם ברוך.