ותמת שם מרים ותקבר שם (במדבר, כ: א)

היה היתה אשה שהיתה מסורה ביותר לאחיה ולעמה. אשה זו הצילה את אחיה התינוק מטביעה ושקיעה בתהום הנשיה של האנושות. אשה זו הוציאה 50% מעמה להודות ולהלל על נס קריעת ים סוף: ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות....אני יכולה לראות לנגד עיני את מעגלי ההודיה, או את ערימת הנשים שמתקדמת כגוש אחד וקריאות לולולולו בפיהן ומתניהן מתנועעים מצד אל צד...חגיגה צבעונית שבראשה האשה הזו.

וכשהגיע זמנה להפטר מן העולם אמר הכתוב: וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. ולא יסף. כאשר אחיה אהרון נפטר, היה זה בהר ההר על גבול ארץ אדום. יחד איתו בשעה האחרונה היו אחיו משה ובנו אלעזר, וברדתם מן ההר המסוים וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.

היו לבני ישראל הרבה דמעות במחסן הדמעות לבכות על אהרון, שהרי לא השתמשו במאגר זה עבור אחותו הנ"ל. גם משה, זוכה ליחס מיוחד, ואפילו משודרג יותר. הקב"ה מזמין את עבדו הנאמן בכל ביתו, לעלות אל הר נבו אל ראש הפסגה אשר על פני יריחו. וגם לגביו אומר הכתוב וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם.

קבורת מרים אי שם – במדבר צין, באזור קדש מקום חניית ישראל, מעוררת בי עצבות פנימית. מי היה עימה בשעתה האחרונה? הנשים המחוללות? ציפורה או אלישבע גיסותיה? והקב"ה, היכן הוא בהקשר זה, מדוע הוא נעלם? איך אומר עגנון עשרות פעמים בסיפור פשוט, לאלוקים פתרונים, או אלוקים בשמים יודע על מה ולמה סופה של מרים לרדת מעל במת המקרא חרש.

כן, לא שכחתי שיש עוד פרשה שלא הזכרתי כאן. ענין הדיבור במשה "כי אשה כושית לקח". לענין זה ראו את עושר הפרשנויות להבנת דיבור זה באתר גיליונות נחמה ליבוביץ http://www.nechama.org.il/pages/632.html . דומני שהעונש בו לקתה מרים הן בגופה והן בהטלת קלון באמצעות המשפט "ואביה ירוק ירק בפניה" הם מן החמורים ביותר במקרא. וזאת טרם עיינו בפער בין גורלה לגורל אחיה אהרון שהיה שותף למעשה.

העיון בפרשה זו משך לומדים לראות את ציון קיצה כחלק מפרשת הדיבור במשה. אינני שוללת זאת, רק יש בי תהייה גדולה, אילולא פרשה זו, האמנם היתה מרים זוכה לסדר קבורה מכובד יותר מזה המצוי בידינו? אהרון סוחב בעקבו פרשיות קשות כמו ביצוע העגל והכאת הסלע כמאמר הכתוב "יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה". למרות כן, קבורתו היא כראוי למעמדו. וזה מה שהיה חסר למרים. מעמד!!

אהרון הוא כהן גדול. משה היה נביא שלא כמותו בישראל. ומרים - ? היא התחילה כאחות המשיכה "מרים הנביאה אחות אהרון" וסיימה בדממה, מרים. ובשמה צפון סודה.

התורה בקשה ללמד אותנו דבר אודות הסכנה הטמונה בדיבור. לשם כך היא בחרה בדמות שהיתה אהובה על העם, "ותצאנה כל הנשים אחריה". מתברר שכדי לשלוט בלשון ולהזהר בדברי רכילות ולשון הרע, נדרש הרבה יותר מאשר סיפור קצר במקרא. ספר מפורט ביותר חיבר ר' ישראל מאיר הכהן מראדין הידוע בכינוי "החפץ חיים", ורבים לומדיו, ועם זאת עדיין מתקשים בני אדם בענין.

המעניין הוא שסיפור מרים השאיר אחריו חותם בכיוון אחר, השתקת נשים במרחב הציבורי. האם לכך כיוונה התורה? תמהני. אולם ללא ספק יש לנו את ההזדמנות להיווכח באמנות הסיפור המקראי שמחוללת מגמות ערכיות ודפוסי מחשבה לדורות. מאז מרים לא שמענו על דמות נשית מובילה, זולת דבורה. בנות צלפחד ישמיעו את קולן. הוא חשוב מאוד, אבל צריך לזכור שהן ממוקדות בנושא שמירת נחלת המשפחה.

השתקת מרים למשך יותר מאלפיים שנה עוררה את עגנון לתאר את המחיר הכבד ששילמו בנות ישראל בעבור זאת. בסיפור אגדת הסופר מצויה מרים אשת הסופר שמתה בדמי ימיה. ובסיפור אחר מן היפים בספר "עיר ומלואה" – החזנים, שם מצוי סיפורה של דבורה-מרים שחיברה ניגונים ופיוטים וראתה עצמה בחלום בערב יום הכיפורים, מול ארון הקודש כשליחת ציבור. אודותיה תוכלו לקרוא במאמר https://bit.ly/3d768TJ

מרים היתה קול מיוחד שחוזר בימים אלו אל הבמה הציבורית – ביצירה, בעשייה, בהנהגה. ללא ספק היא מקבלת את תיקונה בימינו. עם זאת במכלול הפרטים המספרים את הביוגרפיה שלה, מרים מייצגת הנהגה ייחודית, בה האינטרס האישי נדחה עד כדי ביטולו המוחלט. המקרא אינו מציין פרטים אודות היותה אשת איש או אם. הפרטים היחידים הידועים לנו מוכוונים לתרומתה לכלל האומה הישראלית. בזאת היא סמל ודוגמא לכל מי שאוחז בידו בהגה מנהיגות, קהילתית כמו מדינית, ובראשם לחברי כנסת וחברות כנסת, לשרים ולשרות החדשים.