"מה זה דימיון?...דבר הוא שכל באי עולם מתקיימים על ידו...אילמלא כח הדימיון אין העולם מתקיים.
... אוי לו למי שמשתמש בכח דימיונו לדברי הבל". עגנון/ מתוך אורח נטה ללון.
--
בחג הפסח הדימיון מזנק לפסגות: "מצות עשה מן התורה להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו...ומה היא השבתה זו האמורה בתורה? היא שיבטלו בלבד ויחשוב אותו כעפר וישים בלבו שאין ברשותו חמץ כלל, ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר הארץ...והרי הוא מאוס בעיניו..." / מתוך הרב דוד חיים הלוי, מקור חיים, חלק ד', עמ' 45.וראו שם את ההלכה בהרחבה.
--
בפסח יוצרים מציאות בכוח המחשבה. מציאות שיש לה תוקף, מציאות שיש לה השלכות על מעשים, שמחוללים את אווירת החג. זה רק מתחיל ביחס אל אותו דבר שלפני רגע היה לחם, עוגה, ספגטי וכו', וכעת הוא 'חמץ' ודינו כעפר הארץ...וממשיך ב"חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים..." ומסתיים ב"לשנה הבאה בירושלים" כפי ששרו מאות בשנים יהודים בצנעא, במגנצא, במקנס, בונציה ועוד ועכשיו הם שרים את השיר כאן בירושלים, בחיוך. התקווה התגשמה. וכמו שכאן הדימיון חולל את המציאות, עוד הרבה דימיונות יצאו מן הכוח אל הפועל, בשנה הבאה. אבל צריך שיהיה לכל אחד מצרים לצאת ממנה, וירושלים לבוא אליה.
הוא שאומר עגנון על הדימיון, דבר הוא שכל באי עולם מתקיימים על ידו...אילמלא כח הדימיון אין העולם מתקיים. ... אוי לו למי שמשתמש בכח דימיונו לדברי הבל".
Comments