עגנון ורבי שמעון בר יוחאי - לקראת לג בעומר

עגנון העניק מקום מיוחד לרבי שמעון בר יוחאי בסיפוריו וגם בסיפורי ילדותו בבוטשאטש.

במה זכה רשב"י יותר מחבריו התנאים?

מקריאה מדקדקת בסיפורים, דומני שעגנון אהב את הדמות כפי שהיא השתמרה בסיפורי התלמוד והמדרש: רשב"י המציג עמדה אמיצה לגבי מעשיהם של הרומאים בארץ, רשב"י הפורץ גבולות אנוש, מחיה וממית, מרפא ומתקן. כך גם הסופר האמן - בקולמוסו בלבד בונה עולמות ומחריבן, מרים קליפות זהב, מתריע, מציג מראה לפנינו, מיילד דמויות וגם שולח אותן אל מותן. אבל יותר מכל, כנראה, התחבר עגנון לרשב"י מצד זה שהמסורת היהודית העניקה לו את כתיבת הזוהר, זו הספרות שפרצה את כל הגבולות והמיגבלות של הכתיבה שקדמה לה, בראה עולמות והיכלות שהרחיבו את עולמו של האדם למישורי האינסוף. ייחוס הזוהר לרשב"י העניק לו מקום של כבוד ביצירת עגנון, שדומני שרק הרמב"ם רש"י ור' נחמן זכו לה. כל הדמויות הללו - כל אחת בדרכה - חצבה דרך בעולם היצירה היהודי, סללה נתיב שעליו עלו רבים אחריה. עגנון מבקש להיות האחרון בשורה זו, 'ארי בן ארי'. כך אנו מוצאים אותו מספר לאסתרליין אשתו במכתב 'רקדתי כל הלילה במירון'. עגנון רוקד מסביב למדורה בהילולא של רבי שמעון. ההיה הלילה הזה ליל היניקה שהזין את יצירתו כל השנה וממנה כתב את בדמי ימיה, סיפור פשוט ואחרים?!

לג בעומר שמח.