מעשה מביטחון סיים את הסדרה ר' נחמן לא היה מרשה עם ד"ר אליעזר מלכיאל. היה זה סיום שתרם לי הרבה מעבר להבנת סיפור חסידי בכלים חדשים. היה זה מפגש של התבוננות על החיים והאופן שבו אני יכולה לנהל אותם טוב יותר, למנוע נפילה לתוך מלכודות.
הסיפור והעיון בו מובילים את הקורא למחשבה אודות בחירה, רצון, ביטוי אישי, יצירתיות ועוד מושגים. וכל זאת באמצעות סיפור שלא היה זוכה להכנס לרשימת פרס ספיר, וכנראה שלא היה זוכה בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ". הוא מצוי בקטגוריה של סיפורים עממיים, פולקלור שמסופרים בלשון נמוכה. אבל, וזה הדבר הגדול שכנראה לא מזכה בפרס ביאליק או ברנר, תענוג לקרוא אותו. "נפשי יצאה בדברו" (שיר השירים ה:ו), ר' נחמן מוציא את הפסוק מתוך הקשרו ומעניק לו אופק נוסף של משמעות, הנפש יוצאת מן הכוח אל הפועל באמצעות הדיבור, היא מתענגת על הדיבור. בסיפור יש הרבה דיבור, וחזרות מרובות. שומעים את קולו של הגיבור שמתגבר על מכשול אחר מכשול בכוח הדיבור והיצירה. ומדיבור לדיבור, ממכשול אחד לחברו הוא הולך ומשתכלל וכוח היצירה מתגבר עד שהוא מגיע לשיאו.
לא אעשה לכם ספוילר כי סיפור זה ועוד אחרים ילוו את המסע בספר הכנסת כלה שיחל אחרי חנוכה. אז נצטרף למסעו של ר' יודיל החסיד במרחבי גליציה. בשונה מהגיבור של ר' נחמן, ר' יודיל מדבר מעט אבל אוסף בדרכו סיפורים וחוויות. כידוע לכם שורשי אינם בחבל ארץ זה ולא בחלק זה של העולם, עם זאת במסעותי החוזרים בספר, אני מוצאת שם הד לסיפורי אמי בצנעא ובארץ תימן הרחוקה. הכיצד? היטיב אהרון אפלפלד להבהיר זאת באומרו: "ובכל זאת היה לי עגנון מורה דרך. חשתי שהוא עוסק במכלול היהודי, בנצח גלגוליו ונדודיו, בתורתו הגלויה והנסתרת. אם אומרים כי הסופר הוא הזיכרון הקולקטיבי של השבט, הרי עגנון מגלם זאת."
איך הוא עושה את זה? הסיפור העגנוני חורג מעבר לגבולות הזמן והמקום של העלילה שבו. הוא מצליח לספר סיפור יהודי ואנושי כמו רבי נחמן. האחרון מספר על אדם שממציא את עצמו בכל יום מחדש כדי להתגבר על הקשיים המזדמנים לו בכל יום. הוא לא מבזבז אנרגיה על תלונות וגם לא ריצה אל הרבי שיושיע. הוא עצמו מתמודד עם הקשיים על ידי יצירת פתרונות מתוך אמון מלא בהיותו אדם - משאב כלכלי, בעל כוח יוצר. ואז מתברר שהסיפור הוא לא על בעל ביטחון בקב"ה - כפי שרבים היו מצפים למצוא בסיפור מאת נינו של הבעש"ט, אלא זהו מעשה מביטחון של אדם בעצמו!
האם גם עגנון הלך בכיוון זה? לשם כך יש להצטרף לכל שלבי מסעותיו וטילטוליו של ר' יודיל החסיד ונטע העגלון, להצטרף לסעודות הגדולות, לקפוא מקור בעגלה הנתקעת בשלג בלילה, לרעוד מפחד למשמע סיפורי עלילה מסמרי שיער ולהתגלגל מצחוק ממהתלות שחלקן יסודן ברשעה ואחרות מטוב לבב. הכל מחכה לנו שם. בדומה לזה סיפרה לי אמי בלילות החורף של ילדותי. התשתית לסיפורים היא התרבות היהודית, החוויה היהודית של שבתות וחגים, תפילות ושאר מנהגים שנקראים בגדול 'צרות של יהודים'.
ועוד, עגנון מתכתב עם מעשה מביטחון בסיפור קצר שיש בו מוטיבים מבית מדרשם של האחים גרים, הטוחן ובעל הריחיים. הסיפור מצוי בתוך הכרך אלו ואלו. אמליץ לכם לכם לקרוא אותו. כאן ניתן לראות איך עגנון מציג את הפער שבין הסיפורת הנפלאה לבין התנהלות חיי החסידים בפועל. אפשר לומר שיש כאן פער בין ר' נחמן לאדמורים אחרים. יתכן. לדידי, עיקרו של הסיפור עומד גם כאן על האדם והאופן שבו הוא מעניק לבחירה, לרצון, למימוש העצמי, ליצירתיות לבוא לידי ביטוי בעולמו, כל אחד במידה שאלו קיימים בו.
קריאה בשני הסיפורים, היא כמו להשתתף בסדנא בה הקורא הוא גם המנחה, או המטפל והמטופל, תלוי מה נרצה לעשות בקריאה.
קריאה מהנה, ואתם מוזמנים לספר לנו על מחשבות ותגובות לקריאה.
